איזה תפקיד ממלאת מערכת התגובה בכיתה?

עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, הופיעו גם כלי הוראה אלקטרוניים שונים בכיתות הלימוד בבתי הספר. בעוד שהכלים הופכים לחכמים יותר, מחנכים רבים מפקפקים בכך שזה הדבר הנכון לעשות. מחנכים רבים תוהים האם המשיבון בכיתה יגרום למכשולים בתקשורת בין התלמידים? שאלה זו הובילה לשאלה מרכזית נוספת: כיצד להציג בצורה נכונהמערכת תגובה בכיתה?

השימוש ב-"מערכת תגובה בכיתה"בהוראה בכיתה נראה רענן מאוד, במיוחד, כל תלמיד יכול לענות על השאלות"שאלות רב-ברירהושאלות שיפוטיות שניתנו על ידי המורה. מורים יכולים גם להשתמש בשיטה זו כדי להבין בקלות את שליטתם של התלמידים, אך השאלה היא, האם תצורה כזו נחוצה? עד כמה גדולים היתרונות? אין להכחיש שהשימוש במשיבונים בכיתה אכן גייס את ההתלהבות של התלמידים לענות על שאלות במידה מסוימת. בהשוואה להרמת ידיים כדי לענות על שאלות, למענה מהיר יש אופי של תחרות, לתלמידים יש תחושה של רעננות והשתתפות גבוהה, וזה יכול גם לחסוך לתלמידים זמן בכיתה במענה על שאלות. מורים יכולים להתעדכן במצב הלמידה דרך המסך הגדול על מנת לתת הסבר והדרכה ממוקדים. עם זאת, "מערכת התגובה הכיתתית" היא אחרי הכל כלי עזר להוראה, ואין להגזים בתפקידה.

הוראה בכיתה היא פעילות דו-צדדית שבה מורים ותלמידים מתקשרים זה עם זה. היא אינטראקטיבית מאוד ובלתי צפויה. על המורים להתאים את סידורי ההוראה ולהתקדמותה בצורה יעילה באמצעות הבעות התלמידים המקשיבים לשיעור, ביצועיהם במענה לשאלות והשפעת הלמידה השיתופית הקבוצתית. כדי להשיג תוצאות טובות בהוראה בכיתה, בעיות רבות שמורים לא חשבו עליהן בעת ​​הכנת השיעורים ייחשפו באמצעות התקשורת בין מורים לתלמידים. לכן, בעת תכנון בעיות בכיתה, על המורים לא רק ליצור מצבי בעיה מסוימים, אלא גם לגייס את התלהבות התלמידים לחשיבה באמצעות השראה שכנועית, ולטפל בקשר בין הנחות יסוד להוראה בכיתה לבין יצירתן באמצעות תקשורת יעילה בין מורה לתלמיד, על מנת להשיג את האפקט של הוראה ולמידה באותה תהודה בתדר. שימוש במשיבונים בכיתה כדי לענות על שאלות, ברוב המקרים שאלה אחת ותשובה אחת, כמובן אינו יכול להשיג אפקט כזה.